<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת עקב</h1>
<h2>דף כח.</h2>
את ד' אלהיך תירא [דברים י']. פסק זו מצות עשה לירא את השם הנכבד והנורא. וגם פסק מכאן מצות עשה שלא להזכיר שם שמים לבטלה אם לא לקיים המצוה כדמפרש בגמרא כן במסכת תמורה [ד' ע"א], ובפ' קמא דנדרים [ז' ע"ב] אמרינן השומע אזכרה מפי חבירו חייב לנדותו. וכן פסק דאומר בלחש יהא בנידוי ואחר [כך] יתיר לו מיד, ואם נדהו בפניו אין מתיר לו אלא בפניו וכן אסיק בנדרים [שם] ואם לא נדהו השומע המזכיר שם שמים לבטלה יהא בנדוי, ופי' ר"ץ הכי פירו' לא שהשומע יהא בנידוי מאליו על שתיקתו דאם כן מצינו חומרא בשומע מן המזכיר, אלא הכי פירושו כלומר ראוי לנדותו. וכן פי' בפ"ק דקידושין [כ"ח ע"א] הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי, כלומר ראוי לנדותו.
<h2>דף כט:</h2>
ולמדתם אותם [דברים י"א]. קרי ביה ולמדתם אתם. מכאן אמרי' וכן פסק הוא קודם לבנו ללמוד תורה. בניכם. ולא בנותיכם, מכאן אמרי' וכן פסק שאין אדם חייב ללמוד לבתו תורה. ומינה ילפינן נמי בגמרא דגם הנשים אינם חייבים ללמוד [בניהם תורה. לדבר בם. מכאן דחייב אדם ללמד תחלת דיבור בנו הקטן] בדברי תורה ולומר תורה צוה וכו' ולהרגילו בדברי תורה, או בשמע ישראל. ד"א לדבר בם ולא בשיחת חולין.
<h2>דף ל.</h2>
ושמתם [דברים י"א]. שם תם חיים, סם דבר חיים. ושמתם את דברי וגו' וסמיך ליה וקשרתם. מקיש כל המצות לתפילין [לפטור] נשים מן מצות עשה שהזמן גרמא, ותפילין גופייהו הוקשו לתלמוד תורה בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שנייה, ובתלמוד תורה כתיב בניכם ולא בנותיכם בפ"ק דקידושין [ל"ד ע"א] וכן פסק. אבל מזוזה לא אמרינן דלקיש לתלמוד תורה למיפטרי נשים, דהא כתיב למען ירבו ימיכם אטו גברי בעו חיי נשי לא בעי חיי. וקצת קשה (לרבינו פרץ) [לרי"ץ] והא בת"ת כתיב [דברים ל'] כי הוא חייך ואורך ימיך. וי"ל אינו לשון מתן שכר כמו למען ירבו וגו'.
<h2>דף ל:</h2>
ואכלת ושבעת [דברים ח']. אין שביעה אלא של תורה, שנא' (משלי כ"ה כ"א) אם רעב שונאך האכילהו לחם, פי' שונא של אדם זו יצר הרע, האכילהו לחם לחמה של תורה שנ' (משלי ט' ה') לכו לחמי בלחמי. ואם צמא השקהו מים, אין מים אלא תורה שנ' (ישעי' נ"ה א') הוי כל צמא לכו למים. מכאן אמרו [סוכה נ"ב ע"ב] אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו', וכן הוא אומר שביעה בתורה שנ' (משלי י' ג') לא ירעיב ה' נפש צדיק, במדרש משלי [פ"י], בשעה שנפטר אדם מן העולם באין מלאכים ומחזירין לו כל מה שלמד כדי שלא יתבייש מן הדיין, וכשבא לפני הקב"ה אומר לו קרית שנית, אם אומר קריתי ולא שניתי הופך הקב"ה את פניו ממנו ומחזירין אותו בגיהנם. וזהו שאמרו רבותינו [ברכות כ"ח ע"ב] בניי הזהרו מן ההגיון, וכן מקרא מדה ואינה מדה. כשהוא אומר שניתי אז אומר לו שנית שיתא סדרי, שנית תורת כהנים דאיכא בה טהרות וטומאות וסדר של קרבנות ודברים של אכילה מי מותר ומי אסור, כשהוא אומר אין, אז אומר לו שנית סדר מרכבה שלי להודיע כוחי וגבורתי וגדולתי וכו'. לכך כתיב ואכלת ושבעת [וברכת], לפי שהטיל שביעה של תורה בין אכילה לברכה, על כן פסק נאה לדרוש בתורה סמוך לברכת המזון. וכן הוא אומר (שמואל ב' ה') שבעים בלחם נשכרו, בלחם זו מלחמתה של תורה, נשכרו פי' יש להן שכר הרבה.
<h2>דף לג:</h2>
את ד' אלהיך תירא [דברים י']. בגמרא [פסחים כ"ב ע"ב] מפרש את לרבות תלמידי חכמים. וק"ק אם כן מפני שיבה תקום למה לי, כיון דאת לרבות תלמידי חכמים למורא כ"ש להידור. ופר"ץ פסק דמצות עשה דאת ד' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים, דווקא ברבו מובהק כדאמרי' [אבות פ"ד מי"ב] מורא רבך כמורא שמים, לכך תלמוד לומר מפני שיבה תקום אפי' אין רבו מובהק. ותו ק"ק (לרבינו צדוק) [לר"ץ] דבגמרא יליף לקום מיקמי ס"ת מק"ו מהידור דזקן, מפני לומדיה עומדים מפני ס"ת לכ"ש, משמע דעדיף למיקם מפני ס"ת מלמיקם קמי לומדיה, ובמסכת מכות [כ"ב ע"ב] משמע איפכא, דקאמר שם כמה טיפשאי הני גברי דקיימי קמי ס"ת ולא קיימי קמי גברא רבה, אלמא דגברא רבה עדיף טפי. ופר"ץ דס"ת הוא עיקר, ובמסכת מכות הכי פירושו דקיימי מיקמי ס"ת דלא ילפינן אלא מק"ו דגברא רבא.
<h2>דף לד.</h2>
ושמתם [דברים י"א]. שם תם חיים, סם דבר חיים. ושמתם את דברי וגו' וסמיך ליה וקשרתם. מקיש כל המצות לתפילין [לפטור] נשים מן מצות עשה שהזמן גרמא, ותפילין גופייהו הוקשו לתלמוד תורה בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שנייה, ובתלמוד תורה כתיב בניכם ולא בנותיכם בפ"ק דקידושין [ל"ד ע"א] וכן פסק. אבל מזוזה לא אמרינן דלקיש לתלמוד תורה למיפטרי נשים, דהא כתיב למען ירבו ימיכם אטו גברי בעו חיי נשי לא בעי חיי. וקצת קשה (לרבינו פרץ) [לרי"ץ] והא בת"ת כתיב [דברים ל'] כי הוא חייך ואורך ימיך. וי"ל אינו לשון מתן שכר כמו למען ירבו וגו'.
<h2>דף לז.</h2>
ארץ אשר ד' אלהיך דורש אותה [דברים י"א]. וכל שאר ארצות נדרשות אגבה כשפחה אל יד גבירתה. דורש אותה. להפריש ממנה חלה תרומה ומעשר.
<h2>דף מ.</h2>
פן יפתה לבבכם וסרתם [דברים י"א]. פסק זו אזהרת לאו שלא לפנות אחר עבודה זרה לא בראייה ולא במחשבה ולא בדיבור, ובגמרא [שבת קמ"ט ע"א] מפרש אסור אדם להסתכל בצורת ע"ז שנ' [ויקרא י"ט] אל תפנו אל האלילים וגו' ואומר [דברים ד'] ופן תשא עיניך השמימה וראית וגו'.
פירוש כל המצוה וגו' [דברים ח']. מוסב למעלה, שקץ תשקצנו ותעב וגו' וסמיך ליה כל המצוה, ללמד כל הכופר בע"ז ומקצה ומתעבה כאלו קיים כל המצות.
